הגירה היא לא לטובת הילדים
בבדיקת תיקי הגירה לאחר גירושין, בהם הורה מבקש לעבור עם ילדיו למדינה אחרת, נראה כי תמיד הייתה זו האם שביקשה להתחיל מחדש בארץ אחרת תוך שהיא משאירה מאחוריה את אבי ילדיה ללא התחשבות ברצונותיו. רבים מתיקי ההגירה מתבססים על התפיסה הרווחת ש”הילדים צריכים להיות עם האמא” או ש”יותר טוב עם האמא” וש”אמא יש רק אחת”. אנחנו לוקחות בעלות על הילדים בתיקי הגירה, מעבירות אותן ממקום למקום כאילו היו מזוודה מלאת מתנות. אך לא כך הדבר, במקרה הגירה האימהות לא יכולות להתעלם מקיומו של האבא (הרי גם הוא לקח חלק בהבאת הילד לעולם), לא יכולה להתעלם מהקשר שלו עם הילדים ומהרצון שלו להיות בקרבתם.
השינוי צריך לקרות ויפה שעה אחת קודם
אכן חלו שינויים בשנים האחרונות, אושרו יותר משמרות משותפות ודמי מזונות כבר לא נקבעים בצורה אוטומטית לטובת האם. למרות שהפסיקה מראה כי תפקידו של האב אינו פחות מתפקידה של האם, עדיין בתיקי הגירה בית המשפט מתייחס אליו כאלה רואה ואינו נראה. בתיקי הגירה – לאב אין שיקול ובתי משפט רבים מאשרים את ההגירה של האם עם ילדיה ללא התייחסות לרצונו של האב.
כנשים, אנחנו דורשות שיוויון בכל אספקט של החיים שלנו, והשיוויון הזה צריך לבוא לידי ביטוי גם בתיקי הגירה. אמא היא לא הורה יותר מאבא – אין לה זכות לשנות את חייהם של הילדים המשותפים יש להדגיש ולהרחיק אותם מאביהם. נראה כי בתיקי הגירה, לא טובת הילדים היא שעומדת לעיני בית המשפט, אלא טובתה של האם ואת זה צריך לשנות. גם אם מפרקים את השותפות עם בן הזוג, חשוב להבין שאת הקשר שלו עם הילדים – אי אפשר לפרק ואסור לפרק לעולם.
השינוי לא יקרה בין לילה, זו מהפכה שלאט לאט תצבור תאוצה. ממש כפי שהשתנו “הסדרי הראייה” והפכו לחלוקת זמני שהות, גם כאן השינוי יגיע. אחרת עוד ילד ימצא את עצמו על מטוס, כשאבא נותר מאחור עם לב מלא געגוע.
